כשילדי היו קטנים רדפתי אחריהם עם מצלמות כיס שהתחלפו תדיר, אך דבר אחד נשאר, הלא הוא הדיליי שבין רגע הלחיצה על הכפתור ועד לצילום התמונה בפועל על ידי המצלמה, רגע בו בדרך כלל כבר הספיקו הילדים לזוז הצידה לענייניהם, והמצלמה קלטה רק חצר, בלי המצולמים.
בסופו של דבר קפצתי לחנות המצלמות והסברתי שלא חשוב כמה יעלה, אני רוצה הפעם מצלמת SLR אמיתית, ללא דיליי כלל. כך קניתי את הקנון 70D, מצלמת הDSLR הראשונה שלי, ובשיחה שתפסתי איתה באוטו מיד לאחר שהוצאה מהקופסה וחוברה אליה העדשה, אמרתי לה ברוב רגש, השקעתי בך הרבה ואת מצלמה נהדרת, ממש משכמך ומעלה, ועכשיו תתחילי ברוב טובך לסייע לי להפוך מחובב מוכשר לצלם מקצועי כי היגיע הזמן שניצור לנו שניינו קריירה שאנחנו ממש אוהבים,
הקנון (שהתחלפה מאז מס’ פעמים באחיותיה הצעירות ממנה, בעלות הFull Frame, ועדשות נוספות, חלקן אפילו לבנות ומרשימות הצטרפו לצוות.) קרצה והשיבה, בשמחה, – חשבתי שכבר לא תבקש..